צום מים


תהליך הצום היא פרקטיקה שהייתה ידועה ותפסה חלק מהתרבות האנושית במשך אלפי שנים, רק לאחרונה התחילו לחקור את היתרונות הטיפוליים של צום מים. המדע המודרני מצא מגוון רחב של אספקטים חיוביים בצום המשפיעים על בריאות האדם.


צום מים איננו דבר חדש, הוא מיושם בדתות שונות שנים על גבי שנים ובעזרתו מאמינים מקווים להגיע

לתחושת "טיהור" הגוף ו"קרבה לאלוהים".



מה הוא בעצם צום מים?

צום מים הוא הימנעות ממזון, וצריכת מים בלבד.

כמובן שבטווח הארוך, אי אפשר לחיות על המים לבדם. הגוף לא יכול לתפקד ללא קלוריות וחומרים מזינים אשר אלה הם אבני הבניין של החיים. עם זאת, צום מתוכנן היטב יכול לעזור לאפס תהליכים

ביולוגיים מסוימים ו"לרענן" את גופנו.

השאלה הנפוצה ביותר שאנשים שואלים על צום מים היא "למה?" למה אתה מרצון מכניס את עצמך לרעב (לא הרעבה - הרעבה היא מחסור תזונתי מתמשך שעלול להוביל להתפרקות רקמות הגוף ואפילו למוות) ומחסור תזונתי? ישנן סיבות רבות לצום.


יש אנשים שעושים זאת מסיבות דתיות או רוחניות, אחרים כדי להעלות את המודעות הרוחנית. עם זאת, ישנם גם יתרונות בריאותיים מבוססים לצום. צום מעודד ירידה במשקל, מפחית את שומן הגוף, מוריד את לחץ דם ואת קצב הלב, ומביא את הגוף לריפוי והתחדשות.


לפני המהפכה החקלאית היינו כולנו ציידים-לקטים. אכלנו מה שיכולנו, מתי שמצאנו לאכול משהו מהמקרר בכל פעם שנהיינו רעבים לא הייתה אופציה, ההישרדות חייבה אותנו להסתגל למחסור במזון מזדמן.


דתות רבות משתתפות בצום פולחני עד עצם היום הזה, האמונה האסלאמית במהלך חודש הרמדאן.

נוצרים רבים, יהודים, בודהיסטים, הינדים ועמים של אמונות רבות אחרות נוטלים חלק בצום מסורתי.


מרפאים גדולים והוגים רבים, כמו היפוקרטס, אפלטון, סוקרטס ואריסטו שיבחו את היתרונות של הצום.

הצום מפסיק את העבודה הנצחית של דרכי העיכול – פעילות המנקזת את האנרגיה של הגוף, ועלולה להטות אותה הלאה מתהליך ההבראה. בכל פעם שאנו מכניסים לגופנו מזון, הגוף חייב להפריש אנזימי עיכול בכדי לפרק אותו, להעביר את רכיביו דרך התאים במערכת העיכול, ולהמשיך לדחוף את הרכיבים התזונתיים הלאה, לתוך מחזור הדם, כדי להפיצם ברחבי הגוף. כל הפעולות הללו צורכות מידה רבה של חיוּת ואנרגיה שאפשר היה לנצלן לתמיכה בתהליך ההבראה ולהמרצתו.


בכל פעם שאנו מכניסים לגופנו מזון, נקלטים בו לא רק רכיבים תזונתיים, אלא גם רעלים אחרים. דרכי העיכול, הכבד, הכליות ואיברים פנימיים אחרים חייבים לפעול כדי לסלק מהגוף את החומרים הבלתי-

מזינים האלה. פסולת זו כוללת, בין השאר, תוצרי לוואי של העיכול מן הפירוק של מיני מזונות שלא עוכלו במידה מספקת, תוצרי לוואי חיידקיים ורכיבים תזונתיים עודפים שהגוף אינו יכול לנצלם.

את כל אלה, בתוספת תוצרי הפסולת של חילוף החומרים התאי הנורמלי, צריך הגוף לסלק במלוא המרץ כדי שיוכל לשמור על בריאות מיטבית. מכאן שהמזון מספק מצד אחד רכיבים תזונתיים החיוניים

לחיים, ומצד שני "מייצר" רעלים. 

הצום יכול להביא את ההקלה המיוחלת –במיוחד בעת מחלה, כשהגוף עמוס מעל ומעבר בפסולת מתוצרת עצמית וחיצונית – משום שהוא מפסיק את כניסת הרעלים ותוצרי

פסולת אחרים. ללא מעמסה נוספת זו, הגוף יכול סוף-סוף לרפא את עצמו. בדרך כלל, פעולת העיכול אצל אנשים שסובלים ממחלות כרוניות אינה תקינה, או שהיא חלשה יותר.

למעשה, זוהי לרוב גם הסיבה לכך שבכלל חלו. במקרים אלה, מספק הצום לדרכי העיכול את המנוחה החיונית להם כל-כך למען יוכלו לשוב בכוחות עצמם למצבם התקין.



מה לצפות בזמן הצום?

הצום, במובן הפשטני ביותר שלו, מוגדר כהתנזרות מרצון מכל מאכל ומשקה, מלבד מים, כל עוד מאגרי הרכיבים התזונתיים של הגוף מספקים כדי לתמוך בפעילותו הרגילה.

האינטליגנציה המולדת של הגוף היא אדירה, כפי שניתן לראות בשינויים הביוכימיים שחלים בגוף במצב של צום. הגלוקוז הוא סוכר פשוט המספק לגוף את הדלק הנחוץ לו. באופן רגיל, אם לא נאכל יום-יומיים, הגוף ינצל בזמן זה את רקמות השריר כדי לייצר את הגלוקוז הנחוץ לו, משום שהוא יכול לייצרו מחומצות אמינו המאוחסנות בשרירים. אולם, אם נמשיך לצום, הגוף יחוש בכך וינסה לשמר את מסת השריר הרזה שלו בעזרת מנגנונים אחרים.


השומנים יפורקו לחומצות שומן שישמשו את השרירים, הלב והכבד להפקת האנרגיה. המוח, לעומת זאת, הוא צרכן האנרגיה העיקרי בזמן מנוחה. המוח אינו יכול לקבל דלק מחומצות שומן, הוא דורש גלוקוז לתדלוק פעולותיו.


צום הוא זמן למנוחה, לא למאמץ.


היות ואנרגיה רבה מופנית לעיכול מזון ברוב זמן הערות (מלשון ערים), משאבים פחותים מוקדשים לניקוי, וחידוש הגוף. בלילה, הכל מתהפך, משאבים רבים מוקצים לניקוי וחידוש הגוף ופחות לעיכול.

בזמן הצום, ברגע שאנחנו נמנעים ממזון, תחושת הרעב עוברת לאחר כיומיים-שלושה, מערכת העיכול תולה שלט "תיכף אשוב" ואז ה"קסם" מתחיל להתרחש.


רוב משאבי הגוף מופנים לריפוי וניקוי רעלים עמוק, וכל אנרגיה מיותרת שאנו מוציאים במהלך הצום פוגעת במידה רבה בריפוי הגוף.

בזמן הצום יש להימנע מפעילות מאומצת, הגוף מבקש לנוח ולישון יותר מהרגיל, יש להיות קשוב לגוף ולצרכיו.

חשוב לשתות במהלך היום בין 1.5-3 ליטר מים. לא לשתות בבת אחת, חשוב לשתות בלגימות קטנות.


עלולים להופיע תסמינים לא נעימים כמו, עצבנות, כאבי ראש, סחרחורות ועוד.


מלווה צומות מיומן יידע להבחין בין תסמיני ניקוי לבין סימני מצוקה של הגוף המצריכים התערבות או

הפסקת הצום.



מה לצפות לאחר הצום?

בסיום הצום, חשוב לצרוך מזון בהדרגה בכדי להרגיל את מערכת העיכול לעיכול מזון. חשוב מאוד לא לצרוך מנות גדולות של מזון, הקיבה קטנה ככל שאנחנו מאריכים את הצום ולא מבוצעת

בה פעילות אנזימטית ועיכולית. כל המערכות התומכות בעיכול מזון: קיבה, כבד, לבלב, מעי צריכים לשוב לפעולה לאחר ה"שבתון" וחשוב לבצע זאת באטיות וזהירות.


הגוף ממשיך להתנקות גם לאחר האכילה ומשתמש באבות המזון אותם אנו צורכים לבנייה מחדש, ככל שהמזון שאנו נצרוך לאחר הצום יהיה נקי ומזין יותר, כך גם ייבנה גופינו בהתאמה.


חשבו על כך כאתר בנייה, קנינו שטח, כשבאותו השטח קיים בית הרוס למחצה, את אותו הבית הרסנו בכדי לבנות בית חדש (תהליך הצום), וכעת אנו מביאים יסודות בניין (מזון) בכדי לבנות את ביתנו החדש. האם תרצו להשתמש לבניית הבית החדש ביסודות יד שנייה של בית אחר? צינורות ישנים? אני מאמין שלא.


יש כאלה המייחסים חשיבות רבה יותר לתהליך תחילת האכילה לאחר הצום מאשר לתהליך הצום עצמו, ללא ספק 2 התהליכים חשובים ומתגמלים ביותר אם מבצעים אותם כהלכה.


חשוב לקחת את הדברים באטיות ולהבין כי זה הוא תהליך מתמשך של בנייה ושיקום שלא מתבצעים ביום אחד וגם לא בחודש.

הפרזה באכילה בשלב מוקדם מדי לאחר הצום עלולה  לגרום לכאבי בטן, להקאות, ונזקים לאיברים שונים בגוף. אוכל פיקנטי ותבלינים כמו מלח ופלפל, הנאכלים זמן קצר לאחר הצום, עלולים לעורר רגישות ולהזיק לציפוי הפנימי של הקיבה.

 

צום למען הבריאות, שנערך בהשגחה נאותה, יכול להיות חוויה נעימה שגמול בצִדה, המעלה את המטופל על דרך חדשה של בריאות ושגשוג.